מפגש עם מיהו קטאוקה ארליך 22.7.2010במסגרת מפגשי ההכנה לקראת היציאה להודו באוקטובר 2010 נפגשנו עם הרקדנית היפנית מיהו קטאוקה ארליך, כבר מהרגע הראשון נדהמנו מיופיה, מתלבושתה, מעדינותה, וכמובן בהמשך, מאופן הריקוד שלה. היא הסבירה לנו על משמעותה של כל תנועה וכל הבעה בפנים, ובמשולב צפינו בכמה ריקודים. ריקי כהן, המלווה ומארגנת את הטיול, הסבירה לנו שבמהלך המסע האינטנסיבי לא תמיד יש זמן להסברים, ולתשומת לב לכל תנועה, ולכן ההכנה הזו מאוד חיונית כדי לקלוט במהלך המסע בהודו את האווירה והרמזים שבריקוד הזה. זהו ריקוד המיוחד לתרבות אחרת, שאותה אנחנו כאן לא מכירים.
על מיהו
החלה ללמוד בְּהַרָטָה נָאטְייָאם בקיוטו,יפן ב-1994. קיבלה השראה בתחום אומנותי דתי, והמשיכה בלימודיה בצ`נאי (מדרס), הודו בהדרכתן של המורות
גב' דויקה ראני וגב` אידירה
קדמבי. מיהו סיימה תואר שני במדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב, במסגרתו ערכה מחקר בנושא אומנויות הבמה בדתות ביפן בתקופת ימי הביניים. מיהו קטאוקה ממשיכה ללמוד, מלמדת בהרטה נאטייאם בישראל ומופיעה ברחבי הארץ על מנת להפיצו.
"עבורי, אין זה ריקוד אשר נועד לבטא את עצמי אלא להתמסר לחלוטין ולהגיע להרמוניה עם המוסיקה, השירה (poetry) והריקוד העתיקים הללו. זה מאפשר לנו להתעלות מעל מושגי הזמן והמרחב ולטייל בין הזמן המיתולוגי והמציאות. נולדתי וגדלתי ביפן, שם ספגתי את התרבות היפנית. אך הרגשות האנושיים הם אוניברסאליים. עוד מימי קדם, אנשים מצאו דרכים לבטא את רגשותיהם ולמצוא השראה להם בציפרים, בירח, בפרחים , ברוח... ריקוד זה הוא מיקרוקוסמוס של היקום."
מיהו מספרת:
כשאנשים שואלים אותי אודות "ריקוד הודי", הם מעלה בדמיונם אישה יפהפייה המככבת בסרטים הודים, לבושה בבגדים ססגוניים וצבעוניים, ומקושטת בתכשיטים נוצצים.
למעשה, הריקוד ההודי הקלאסי, שונה לגמרי מזה המוצג בסרטים ההודיים הפופולאריים. כיד המקרה התוודעתי לעולם ריקוד זה, וגיליתי כי הוא עולם קלאסי, נוקשה וסגפני. במקור, הריקוד ההודי הקלאסי בְּהַרָטָה נָאטְייָאם, היה ריקוד שנשים רקדו במקדשים הינדואיסטיים בפני האלים בתקופת מי הביניים. במאה העשרים, ריקוד זה קם לתחייה, והפך להיות ריקוד אומנותי מסורתי הנלמד בעיקר בדרום הודו על ידי נשים, ילדות ונערות. גברים מועטים רוקדים ריקוד זה.
ריקוד זה מתבסס על הספר הקדוש נָאטְיָה שָׁאסְטְרָה, שנכתב לפני כאלפיים שנה. בריקוד הבְּהַרָטָה נָאטְייָאם, קיימים גם אלמנטים מיוגה, מוסיקה, שירה ופילוסופיה.כשאני רוקדת, אני מודעת לכל קצות גופי מאצבעות הידיים ועד לקצות אצבעות הרגליים, הגבות, העיניים, וכל כולי נמתחת עד כמה שניתן.
תפקיד הרגליים הוא לתת קצב. הרקדנית עונדת לרגליה פעמונים המפיקים צליל דינאמי ומדויק, המשתלב בהרמוניה עם המוסיקה ההודית הקלאסית הנשמעת ברקע.כשכפות הרגליים היחפות צועדות על האדמה, מתעוררת הצ`קרה הראשונה - מוּלָאדְהָאלָה צָ`אקְרָה, שהיא מקור אנרגיה גשמית. אנרגיה זו מתרוממת חוליה אחר חוליה במעלה עמוד השידרה, והופכת להיות עילאית.
הריקוד מחזק את שרירי הרגליים, מגמיש את הגוף, ומעניק חוש קצב.בניגוד לדיוק המאפיין את קצב כפות הרגליים, הידיים והעיניים מבטאות ברכּוּת, את מכלול הרגשות של האדם, ומשמשות לעיתים לספר את הסיפור שמאחורי קטע הריקוד. הריקוד נותן לאדם כוח ביטוי עשיר וכוח ריכוז.
כדי שריקוד יהיה מושלם, יש להשקיע זמן רב. את התנועות הבסיסיות ניתן ללמוד במשך כשנה, אבל הריקוד אינו טכניקה בלבד, יש להבשיל ולהתפתח מהלב ומהנשמה, וזה מה שמושך אותי, כרקדנית הבְּהַרָטָה נָאטְייָאם להתמיד.
במהלך האימונים הפיזיים היומיומיים, אנו חווים שינויים בגוף ובתודעה. במהלך לימוד הריקוד, פוגשת הרקדנית בעולם המיתולוגי והפילוסופי של הודו, אשר ממלא את גופו באנרגיה ובשמחה.
עוד פרטים על הרקדנית
מיהו קטאוקה ארליךבקרוב תוכלו לצפות בסרטון המציג את הריקוד של מיהו בוידאו.
