קבוצת "מסע נשי" שמה לה למטרה להוות מקום להתפתחות ועונג עבור נשים באמצעות ארגון מסעות ויצירת מפגשים עם נשים בארץ וברחבי תבל. הקבוצות היוצאות למסע בחו"ל מתגבשות בתהליך הכולל מספר סדנאות הכנה והרצאות ייחודיות המונחות ע"י אנשי מקצוע מתחומי הטיפול, האומנות והפולקלור המקומי של ארץ היעד. במהלך המסע אנו מתמקדות גם בתחומי עניין ובפעילויות חווייתיות הקשורות לנשיות: מחול ומוסיקה, זוגיות ונישואין, מעמד האישה ומקומה בחברה, אופנה, בישול אותנטי, אומנויות אופייניות, שיטות ריפוי מיוחדות, אמונות, רוחניות ומיסטיקה. המסעות בקבוצות קטנות, מודרכים ע"י מדריכים/ות ומלוות מטעם "מסע נשי" המתמחות בארץ היעד ותואמים לרוח "מסע נשי".

יום חמישי, 16 בדצמבר 2010

פושקאר הססגונית

האל בראהמה שמט מידיו פרח לוטוס, ובמקום שזה נגע באדמה, כךמספרים האפוסים, נוצר אגם פושקאר. העיירה הקטנה והקסומה פושקאר (Puskar ) בקצה המדבר, היא מוקד עלייה לרגל להינדים, המבקרים במקדש של ברהאמה, מהבודדים בעולם. שורות של מדרגות גהאט מקודשות יורדות אל האגם המושך והמכשף, ועל גודתיו ניצבים מאות מקדשים צחורים כחלב עם כיפות. בגלרייה שלנו תגלו את יופיה של העיר, את צבעוניותה, את הדמויות המיוחדות שלה, את הפרות שמוצאות להן מקומות מקוריים לנוח. המלון המיוחד שבו שהינו. מלון מורשת. מסע הגמלים שריגש אותנו, בשעת השקיעה יישאר בליבנו הרבה אחרי זמן לאחר שהמראות קצת יתעמעמו. הדמויות המיוחדות בצידי הדרך, והילדים שרצים אחרי התיירים בתקווה לקבל משהו, אולי שוקולד סוכריה.
התמונות מותרות לשימוש, בשתי לחיצות על הגלרייה ניתן להגיע אל התמונות המקוריות. אפשר לשמור את התמונה שמופיעה על המסך, באמצעות לחיצה על העכבר הימני, שמור תמונה בשם...

יום רביעי, 8 בדצמבר 2010

על גב פילים למבצר אמר

אחת החוויות המרגשות, עלייה למבצר אמר או אמבר ליד ג'איפור על גב פילים. 11 ק"מ מצפון לעיר ג'איפור על גבעות נשאות נצב המבצר עצמו, שנראה מרשים מאוד מלמטה למעלה. המראות שנראים למעלה מרשימים לא פחות, המבצר הזה שימש בעבר כעיר הבירה של מדינת ג'איפור הקדומה, שם מצאנו את האמנות הרג'פוטית המיוחדת. עלינו למעלה, על הפילים וירדנו בג'יפים. תוכלו להתרשם גם אתם מן המקום.

יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

מקדשים ואנשים - סיקים

המפגש הראשון שלנו עם הודו היה במקדש הסיקי בדלהי, גורדווארה בנגלה סהיב, פגשנו שם לוחמים סיקים בלבוש מסורתי עם כידונים. הם אהבו להצטלם ואפילו ביקשו לראות את הצילומים שצילמנו אותם. אנחנו התעניינו מאוד בדמויות המיוחדות שפגשנו. הכל היה חדש ומיוחד, מרגש ומרתק. בהמשך הגענו לאמריצר מקדש הזהב, שם האנשים מתייחסים למקום בחרדת קודש, ראינו אנשים שמנגבים את הרצפות כל הזמן, המקום מדהים ביופיו, ברקע שמענו מוסיקה מיוחדת עם הכלים ההודיים המיוחדים, משולבת בשירה. האנשים נעימים, מאירי פנים, מקבלים את התיירים באהבה. נכנסנו לתוך המקדש, ראינו את המתפללים. בחצר, צפינו במסע של הספר הקדוש והתפילות של המאמינים סביב הספר. למקדש יש ארבע כניסות, בכל כניסה שער ומגדל מתנשא. בכל שער קוראים ללא הפסקה מתוך ספר הספרים של הסיקים. הספר עצמו, המקור, נישא בתהלוכה לעבר המקדש בארבע לפנות בוקר, כשהילת השחר עדיין לא מורגשת, ועוזב אותו בתהלוכה דומה בשעה עשר בלילה. תזמורת גברים מנגנת ושרה בתוך המקדש ובשלוש בבוקר נשטפים במים גרמי המדרגות הרחבה ההקפית והגשר למקדש ע"י ערב רב של מאמינים. ליד מגדלי השמירה הוורודים נמצא חדר אוכל ענק המאכיל חינם את המוני המאמינים. לאחר תפילה קצרה, מוגשות צלחות פח גדולות וקעריות מים, צ`פטי (לחם הודי) לכל יד מושטת ודליים גדולים של נזיד עדשים (דאל). והכל בשקט. הצטרפנו אל הסועדים, רצינו לראות אותם מקרוב, להיות חלק מהם. את הביקור שלנו בשני המקדשים תוכלו לראות בתמונות. הצילומים צולמו בתנאים לא קלים בשעת לילה ובתאורה קשה. תודה לאורית בכר על הצילומים. התמונות מותרות לשימוש, בשתי לחיצות על הגלרייה ניתן להגיע אל התמונות המקוריות. אפשר לשמור את התמונה שמופיעה על המסך, באמצעות לחיצה על העכבר הימני, שמור תמונה בשם...

יום שישי, 19 בנובמבר 2010

אורצ'ה - גלריית תמונות




אורצ'ה "מקום חבוי" מקום קטן ונחמד לא רחוק מן העיר ג'האנסי בחבל אוטר פראדש שבהודו.זו היתה פעם בירת הממלכה הרג'פוטית. במרכזה ניצב אז ארמון מפואר, מוקף גנים ומזרקות. 14 מלכים שלטו בה בזה אחר זה, וכל אחד מהם טרח לשפץ ולהרחיב את פארו והדרו של מתחם הארמונות. אורצ'ה הוקמה ב-1531 וזכתה לימים יפים בראשית המאה ה-17, בימי תור הזהב של המהראג'ות - הנסיכים הגדולים. כאשר אתה מתבונן מכל כיוון תראה שרידים של ארמון במקום. אלא שהארמונות לא שופצו ולא שוחזרו ברובם. והם עומדים בשממונם. אנחנו התגוררנו במלון המקסים והמטופח אמאר מאהאל, שנבנה בהשראת הארמונות, זהו מלון חדש ומרשים ביופיו ובטיפוח הגינות שבסביבתו

יום חמישי, 18 בנובמבר 2010

מפגשי הכנה לקראת המסע להודו



ערבי המבוא מתקיימים במשכן העירוני למוסיקה ואמנויות ברעננה,
רח' הפלמ"ח 2א    
 
לפרטים והרשמה לטיול:

ריקי כהן - 0522-311380
משרד: 09-7719377,
דוא"ל: riki@masanashi.com
 
"מסע נשי" www.masanashi.com

יום ראשון, 14 בנובמבר 2010

ורינדבן - בית האלמנות

חכינו לביקור בבית האלמנות בורינדבן, שמענו על האלמנות ההודיות, שלובשות לבן, לעתים קרובות הן נשלחות מביתן וממשפחתן, ולעתים הן אף מובאות לורינדבן או מקומות אחרים בעל כורחן. אין לאשה חיים ללא בעלה וללא משפחתו. בבית האלמנות בורינדבן מצאנו אותן, שרות, יושבות יחד, מתפללות, ואף מקבלות כמה רופיז כדי לקנות אוכל, מעט מאוד. לא פלא שהן שמחו לראות אותן מתעניינות בהן, ואף אפשרו לנו לצלם. משהו מן החוויה תוכלו לטעום בסרטון קצר זה.

ורינדבן גלריית תמונות

עיר שלמה סובבת סביב "הארי קרישנה", מאות מקדשים, אלפי מאמינים שעולים לרגל מכל העולם, שכונות חדשות נבנות למאמינים שנשארים לגור במקום. בכל ערב נערך טקס רב רושם. אנשים יורדים אל הנהר להיטהר, להתפלל, לשלוח את בקשותיהם על פני המים. מאות קבצנים סובבים בכל מקום. רבים מהם נכים. הרחוב צפוף כמו רחובות רבים בערים ההודיות. באופן מדהים ומפתיע כולם מסתדרים עם כולם. הסדר שבתוך הכאוס שמדהים כל תייר שמגיע להודו.

1. כדי להגיע לגלריה שבה מוצגות התמונות לחצו שתי לחיצות על המצגת. 2. בגלריה עצמה לחצו על התמונות הקטנות כדי לראות אותן בגודל מלא. 3. כדי לשמור תמונות במחשב שלכן, הציבו את הסמן על התמונה שבה אתן בוחרות לחצו על העכבר הימני בחלון שיפתח לחצו על שמור תמונה בשם...מצאו את הספרייה שבה תרצו לשמור את התמונה, ואז לחצו אישור לשמירת התמונה. 4. התמונות מותרות לשימוש הן צולמו למענכן

יום ראשון, 25 ביולי 2010

מפגש הכנה עם רקדנית

מפגש עם מיהו קטאוקה ארליך 22.7.2010
במסגרת מפגשי ההכנה לקראת היציאה להודו באוקטובר 2010 נפגשנו עם הרקדנית היפנית מיהו קטאוקה ארליך, כבר מהרגע הראשון נדהמנו מיופיה, מתלבושתה, מעדינותה, וכמובן בהמשך, מאופן הריקוד שלה. היא הסבירה לנו על משמעותה של כל תנועה וכל הבעה בפנים, ובמשולב צפינו בכמה ריקודים. ריקי כהן, המלווה ומארגנת את הטיול, הסבירה לנו שבמהלך המסע האינטנסיבי לא תמיד יש זמן להסברים, ולתשומת לב לכל תנועה, ולכן ההכנה הזו מאוד חיונית כדי לקלוט במהלך המסע בהודו את האווירה והרמזים שבריקוד הזה. זהו ריקוד המיוחד לתרבות אחרת, שאותה אנחנו כאן לא מכירים.


על מיהו
החלה ללמוד בְּהַרָטָה נָאטְייָאם בקיוטו,יפן ב-1994. קיבלה השראה בתחום אומנותי דתי, והמשיכה בלימודיה בצ`נאי (מדרס), הודו בהדרכתן של המורות גב' דויקה ראני וגב` אידירה קדמבי. מיהו סיימה תואר שני במדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב, במסגרתו ערכה מחקר בנושא אומנויות הבמה בדתות ביפן בתקופת ימי הביניים. מיהו קטאוקה ממשיכה ללמוד, מלמדת בהרטה נאטייאם בישראל ומופיעה ברחבי הארץ על מנת להפיצו.

"עבורי, אין זה ריקוד אשר נועד לבטא את עצמי אלא להתמסר לחלוטין ולהגיע להרמוניה עם המוסיקה, השירה (poetry) והריקוד העתיקים הללו. זה מאפשר לנו להתעלות מעל מושגי הזמן והמרחב ולטייל בין הזמן המיתולוגי והמציאות. נולדתי וגדלתי ביפן, שם ספגתי את התרבות היפנית. אך הרגשות האנושיים הם אוניברסאליים. עוד מימי קדם, אנשים מצאו דרכים לבטא את רגשותיהם ולמצוא השראה להם בציפרים, בירח, בפרחים , ברוח... ריקוד זה הוא מיקרוקוסמוס של היקום."


מיהו מספרת:
כשאנשים שואלים אותי אודות "ריקוד הודי", הם מעלה בדמיונם אישה יפהפייה המככבת בסרטים הודים, לבושה בבגדים ססגוניים וצבעוניים, ומקושטת בתכשיטים נוצצים.
למעשה, הריקוד ההודי הקלאסי, שונה לגמרי מזה המוצג בסרטים ההודיים הפופולאריים. כיד המקרה התוודעתי לעולם ריקוד זה, וגיליתי כי הוא עולם קלאסי, נוקשה וסגפני. במקור, הריקוד ההודי הקלאסי בְּהַרָטָה נָאטְייָאם, היה ריקוד שנשים רקדו במקדשים הינדואיסטיים בפני האלים בתקופת מי הביניים. במאה העשרים, ריקוד זה קם לתחייה, והפך להיות ריקוד אומנותי מסורתי הנלמד בעיקר בדרום הודו על ידי נשים, ילדות ונערות. גברים מועטים רוקדים ריקוד זה.
ריקוד זה מתבסס על הספר הקדוש נָאטְיָה שָׁאסְטְרָה, שנכתב לפני כאלפיים שנה. בריקוד הבְּהַרָטָה נָאטְייָאם, קיימים גם אלמנטים מיוגה, מוסיקה, שירה ופילוסופיה.כשאני רוקדת, אני מודעת לכל קצות גופי מאצבעות הידיים ועד לקצות אצבעות הרגליים, הגבות, העיניים, וכל כולי נמתחת עד כמה שניתן.
תפקיד הרגליים הוא לתת קצב. הרקדנית עונדת לרגליה פעמונים המפיקים צליל דינאמי ומדויק, המשתלב בהרמוניה עם המוסיקה ההודית הקלאסית הנשמעת ברקע.כשכפות הרגליים היחפות צועדות על האדמה, מתעוררת הצ`קרה הראשונה - מוּלָאדְהָאלָה צָ`אקְרָה, שהיא מקור אנרגיה גשמית. אנרגיה זו מתרוממת חוליה אחר חוליה במעלה עמוד השידרה, והופכת להיות עילאית.
הריקוד מחזק את שרירי הרגליים, מגמיש את הגוף, ומעניק חוש קצב.בניגוד לדיוק המאפיין את קצב כפות הרגליים, הידיים והעיניים מבטאות ברכּוּת, את מכלול הרגשות של האדם, ומשמשות לעיתים לספר את הסיפור שמאחורי קטע הריקוד. הריקוד נותן לאדם כוח ביטוי עשיר וכוח ריכוז.
כדי שריקוד יהיה מושלם, יש להשקיע זמן רב. את התנועות הבסיסיות ניתן ללמוד במשך כשנה, אבל הריקוד אינו טכניקה בלבד, יש להבשיל ולהתפתח מהלב ומהנשמה, וזה מה שמושך אותי, כרקדנית הבְּהַרָטָה נָאטְייָאם להתמיד.
במהלך האימונים הפיזיים היומיומיים, אנו חווים שינויים בגוף ובתודעה. במהלך לימוד הריקוד, פוגשת הרקדנית בעולם המיתולוגי והפילוסופי של הודו, אשר ממלא את גופו באנרגיה ובשמחה.

עוד פרטים על הרקדנית מיהו קטאוקה ארליך


בקרוב תוכלו לצפות בסרטון המציג את הריקוד של מיהו בוידאו.